התפרצויות זעם אצל ילדים ונוער -
כל הורה מכיר את הרגעים שבהם הילד שלו מתפרץ בכעס, בצעקות, בהתנהגות תוקפנית או בבכי בלתי נשלט. התפרצויות זעם אצל ילדים הן חלק בלתי נפרד מההתפתחות הרגשית שלהם, אך כשהן חוזרות על עצמן יותר מדי, זה עלול לגרום לתחושת אובדן שליטה ותסכול של כל בני הבית.
למה זה קורה? מה גורם להתפרצויות אצל ילדים ובני נוער?
התפרצויות זעם נוצרות לרוב מתוך קושי בוויסות רגשי והחושי — כלומר, הקושי של הילד/ה לנהל את הרגשות שלהם במצבי תסכול, פחד או אכזבה. אצל ילדים צעירים יותר, שעדיין השפה שלהם לא מפותחת, זה יכול לקרות בעקבות חוסר ביכולת לבטא את הצרכים במילים. גם שינויים בסביבה, חוסר שינה, עייפות או חוסר מנוחה עלולים להחמיר את המצב.
חשוב להבין: ההתפרצויות הן חלק מהתהליך הטבעי של התפתחות הרגשית, אך כאשר הן הופכות לתדירות ומנהלות את הבית, זה סימן שיש צורך בהתייחסות אחרת.
קיימים שני סוגי תגובות בהתפרצויות זעם
ניתן לחלק את התגובות של הילדים לשני סוגים עיקריים:
1. בכי בלתי נשלט (המכונה "טנטרום") 😢 במצב זה, הילד חווה סערה רגשית עוצמתית, שמתבטאת בעיקר בבכי בלתי פוסק. זה קורה כשהמערכת הרגשית שלהם מוצפת בפחד, עצב או תסכול — והם מתקשים לווסת את רגשותיהם. הילד/ה פשוט לא מצליחים לעצור את הבכי, והתגובה משקפת את הקושי בוויסות הרגשי שלהם.
2. תוקפנות פיזית 💥 במקרה זה, ההתפרצות מלווה בהתנהגות תוקפנית — חבטות,אלימות או שבירת חפצים. לפעמים מדובר אפילו בפריטים יקרים כמו הפלאפון שלהם. תגובה זו של "FIGHT" באה לידי ביטוי בעקבות כניסה לפעולה של המערכת הסימפטטית שלהם שהיא חלק מהמערכת העצבית שלנו שאחראית על מצב Fight/Flight/Freez. במצב כזה, חשוב מאוד לעצור את הסיטואציה באסרטיביות אך לא בתוקפנות.
אז איך מגיבים בכל אחד מהמצבים?
מצב של בכי בלתי נשלט :
הכרה/תיקוף והבנה: ראשית, חשוב להראות לילד/ה שאנו מבינים שהם חווים סערה רגשית. במקום לומר להם "תרגע" או "אין ממה לפחד" , נאמר: "אני רואה שאת/ה מפחד/כועס/עצוב". כך הם מרגישים שמקשיבים להם ומכירים ברגשות שלהם.
מגע מרגיע: לאחר מכן, השתמשו במגע עדין כמו חיבוק, ליטוף בראש או נגיעה מרגיעה — זה יעזור להם לווסת את ההצפה הרגשית. ( שימו לב- להשתמש במגע רק אם הילד/ה לא מגיבים בתוקפנות ובהתפרצות אלימה).
פעילות מסיחה: נציע לשמוע שיר נעים שהם אוהבים, לקרוא ספר אהוב יחד או לעסוק בפעילות מרגיעה אחרת. זה עוזר לילד/ה לעבור מהמצב הרגשי הקשה לתחושה שלווה ורגועה יותר.
המשך שגרה וביטחון: לאחר הפעילות המרגיעה יחד, נודיע לו שהמשפחה ממשיכה בשגרה, ונאמר להם "אם תרצה/י, נחזור לבדוק עוד מעט איך אתם מרגישים". זה מחזק את הביטחון שלהם שביכולתם להתמודד בעצמם בעתיד עם מצבים כאלה.
מצב של תוקפנות פיזית והתפרצות אלימה:
הכרה/תיקוף בסערה שמתחוללת : נתחיל באמירה אמפתית כמו- "אני רואה שאת/ה מאוד נסער/כועס/מתוסכל". כדי להראות להם שהרגשות שלהם מובנים ושאנחנו רואים את מה שעובר עליהם.
שמירה על גבולות וביטחון: נעצור את ההתנהגות באסרטיביות ונגיד אמירה כמו "אני לא מקבל ההתנהגות הזו, או ההתנהגות שלך לא מקובל בבית שלנו ואני דורש שתעצור/י". חשוב להבהיר שההתנהגות האלימה אינה מקובלת ושיש גבולות ברורים בכל הנוגע לאלימות!! התגובה האסרטיבית חשובה ביותר וחשוב שנפעל באסרטיביות ולא נפעל בתוקפנות כמו הילד/ה! זה אמנם קשה, אך וויסות ריגשי נבנה גם על ידי למידה ואם אנחנו כהורים/ מחנכים נגיב בצורה אסרטיבית ולא תוקפנית כך גם ילדינו ילמדו דרך הצפייה בנו להגיב בעצמם.
לאחר שהילד נרגע ולא סמוך לאירוע ( אפשר גם ביום למחרת אך לא נמתין זמן רב מדיי מהאירוע ) — נדבר על מה שהוביל להתפרצות ולמה זה חשוב לנהוג אחרת בפעם הבאה.
השלכות: במקרים של אלימות קיצונית שפוגעת באיכות החיים, חשוב להבהיר שההתנהגות עלולה לגרור השלכות — אך אין לעשות זאת ברגע המתח, אלא לאחר שהילד/ה נרגעים. חשוב לדבר על ההשלכות שבחרתם ברוגע ובמנותק מהאירוע, גך שהילד/ה יכירו אותם מראש ולא יופתעו כשאלה יגיעו. אני לא אוהד גדול של השלכות/תוצאות ( או במילה אחרת עונשים ואני חושב שיש להמנע מהם לרוב ), אך במקרים של אלימות, לעיתים יש לכך חשיבות, מאחר שזה עוזר להם להבין את חומרת המעשה ולהבדיל בין מעשה שהוא אסור בבית אך יכול לקרות למעשה שאינו לגיטימי ואינו מתקבל בשום צורה.
עבודה על מיומנויות וויסות: לאחר שהילד נרגע, נלמד יחד טכניקות להרגעה כמו נשימות עמוקות, כיווץ והרפיית שרירים, מיינדפולנס, ופסק זמן.
איך ללוות את הילד בדרך לשיפור? 🧒🧠
היכולת של הילד לזהות סימני אזהרה שמגיעים לפני ההתפרצות היא קריטית. חשוב לתרגל איתו כל הזמן את זיהוי הרגשות, התחושות הפיזיות ולעודד אותו להשתמש בטכניקות שהוכחו כיעילות כמו: נשימות, עצירה ופסק זמן, הקשבה לתחושות גופניות באמצעות תרגול מיינדפולנס, נשימות וקידום מודעות עצמית.
העבודה היא יותר תהליך התנהגותי שמתבצע בסבלנות בשגרה ובעידוד תמידי. כל הצלחה — גם הקטנה ביותר — יש לחזק ולשבח. שאלו אותם "מה עזר להם הפעם?" וכך תעודדו את הילד/ה שלכם להמשיך ולהתמיד בפיתוח מיומנויות הוויסות שלהם ולתרגל.
לסיכום 🌟
התמודדות עם התפרצויות זעם אצל ילדים ונוער היא אתגר, אך היא גם הזדמנות ללמד אותם כלים חשובים לוויסות רגשי, בטחון עצמי ואחריות. עם סבלנות, אמפתיה, גבולות ברורים ותרגול עקבי — אפשר לעבור את המורכבות הזו ביחד, ולגדל ילדים שמבינים את הרגשות שלהם וכיצד ניתן לנהל אותם.
אם אתם מרגישים שהאתגר גדול מדי אני כאן כדי לעזור לכם ולילדיכם לעבור את ההתמודדוץ הזו ביחד. 💙
